מאירי על פסחים צ״ו

1 פסח מצרים לא מצינו מזבח שנאמר שעליו היו אימורין קרבים ויראה מכאן שצלאום בשפוד ושרפום לשם גבוה וזהו שאמרו שלשה מזבחות היו שם להזאת הדם משקוף אחד ושתי מזוזות אלמא דוקא להזאה הי' שם מזבח ולא לאימורין:

2 וזה שביארנו שמקחו הי' מבעשור אנו רגילים לפרש שלא להקדים ולא לאחר ומ"מ במכילתא שנינו אין לי אלא בעשור בי"ד מנין אמרת קו"ח מה עשור שאינו כשר לשחיטה כשר ללקיחה י"ד שכשר לשחיטה אינו דין שכשר ללקיחה י"ג מנין אמרת קו"ח ומה עשור שאינו קרוב לשחיטה כשר ללקיחה י"ג שקרוב לשחיטה אינו דין שכשר ללקיחה וכן הדין לי"א וי"ב שקרובים לשחיטה יותר מעשור ומתוך כך פירשו גדולי קדמונינו מקחו מבעשור שלא להקדים אבל לאחר רשאין עד י"ד ויתכן זה על הטעם שביארנו בחבור התשובה בענין הלקיחה בעשור ומ"מ קשה לפרש שהרי בסוגיא זו למדו מזה על התמידין שטעונין ביקור קודם שחיטה ארבעה ימים ואפשר שטעון שיבקרו בעדר שנותן עיניו בו אבל אינו צריך ליקח עד יום י"ד ותמידין מיהא אין פוחתין מששה טלאים מבוקרים בלשכת הטלאים ושיהיו מבוקרים ארבעה ימים קודם הקרבה ואעפ"כ חוזרין ומבקרין אותם בשעת שחיטה ופסח שני אף הוא כראשון לענין בקור ושניהם אין נאכלים אלא עד חצות וערל ומשומד לע"ז אסורים בשניהם אפי' גר תושב או שכיר והמאכילם עובר בלאו אלא שאינו לוקה ומכין אותו מכת מרדות אבל מצה ומרור מאכילין אותם לערל ולגר תושב ושכיר אבל המשומד אסור בהם וכן בתרומה שהשמדות פוסלת בתרומה וכן הערל וכבר ביארנו שמילת זכריו ועבדיו מעכבתו מלשחוט את הפסח ומלאכול אבל אינה מעכבת בתרומה וכן ביארנו שאין מלקין בשבירת עצם אלא בטהור אבל לא בפסח הבא בטומאה וכל שכן שהפסול אין בו משום שבירת עצם:

3 זה שביארנו שמילת זכריו ועבדיו מעכבתו מלשחוט תדע שכך היא מעכבתו מלאכול שנאמר ומלת אותו אז יאכל בו כלומר שאם קנה עבד אחר ששחט את הפסח הרי הוא מעכבו מלאכול עד שימול וכן אם הי' לו בן שלא הגיע זמנו למול בשעת שחיטה ואחר השחיטה הגיע זמנו כגון שהי' טומטום ונקרע ונמצא זכר או שהי' חולה והבריא הרי זה מעכבו מאכילה וכל ששחט קודם מילתם אין הפסח פסול והתבאר בברייתא שאף טבילת אמהותיו לשם עבדות מעכבתו שהטבילה באמה לשפחות כמילה בעבד ומ"מ ביבמות התבאר שהקטן אין מילת עבדיו וטבילת אמהותיו מעכבתו שלא לימנות על הפסח שנאמר וכל עבד איש להוציא את הקטן:

4 המשנה השלישית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר אמר ר' יהושע שמעתי שתמורת הפסח קרבה ותמורת הפסח אינה קרבה ואין לי לפרש אמ' ר' עקיבא אני אפרש הפסח שנמצא קודם לשחיטת הפסח ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים וכן תמורתו לאחר הפסח יביא שלמים וכן תמורתו אמר הר"ם עד שיסתאב ענינו עד שיפול בו מום ולא יהיה ראוי לקרבן ודברי ר' עקיבא אמת אין חולק עליו:

5 אמר המאירי אמר ר' יהושע שמעתי מרבותי שתמורת הפסח פעמים קרבה שלמים לאחר הפסח ופעמים שאינה קרבה כלל אלא תרעה עד שתסתאב ותמכר ויביא בדמי' שלמים ואין בידי לפרש על איזו אמרו קריבה ועל איזו אמרו תרעה והוא הדין לפי הכרעתו של ר' עקיבא שחלוקה זו בעצמה היתה בפסח עצמו שאבד והקריב אחר ואח"כ נמצא שפעמים שקרב שלמים ופעמים שאינו קרב כלל ותרעה אלא שלפי דרכו לימד שיש תמורת פסח שאינה קריבה אע"פ שעיקרה שלמים היא כמו שיתבאר ואמר ר' עקיבא אני אפרש כלומר בין בפסח בין בתמורתו שכל שאבד הפסח והפריש אחר תחתיו ונמצא קודם שחיטת זה המופרש תחתיו והרי הוא בפנינו בשעת שחיטה וקבעתו שעת שחיטה לשם פסח ובשלא הקריבו דוחהו בידים ואפי' היה אבוד בשעת חצות כל שנמצא בשעת שחיטה שעת השחיטה קבעתו ונדחה מקביעותו ומתוך כך לא יקרב הוא עצמו שלמים אלא ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמיו שלמים וכן בתמורתו אם המיר בו עכשיו או אף לאחר שחיטה ואם נמצא אחר שחיטת הפסח יקרב הוא גופו שלמים הואיל והוא לא דחהו בידים שהרי לא היה לפנינו בשעת שחיטה שתהא השעה קובעתו לשם פסח ושיהא הוא דוחהו בידים וכן תמורתו:

6 ולענין פסק הלכה כר' עקיבא בתמורה אבל לא בפסח עצמו והענין הוא שכל שאבד פסחו והפריש אחר תחתיו ונמצא קודם שחיטת זה המופרש תחתיו והרי שניהם לפניו יקריב איזה מהן שירצה וחברו יקרב שלמים ואם המיר בזה הנמצא הואיל והיה ראוי להקריבו לפסח או שלמים כל שהמיר בו בין קודם שחיטת חבירו המופרש תחתיו בין לאחר שחיטתו אין התמורה קרבה אלא תרעה עד שתסתאב ויביא בדמיה שלמים ואם לא נמצא הראשון עד שנשחט המופרש תחתיו יקרב הוא גופו שלמים וכן אם המיר בו תקרב תמורתו שלמים ופסח עצמו שהמיר בו אם קדם חצות תרעה ויביא בדמי' שלמים ואם לאחר חצות תקרב התמורה עצמה שלמים:

7 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

8 הפסח כל שהוא מביאו טלה יש בכלל אימוריו האליה וניטלת ממקום הכליות עד קצת חוליות השדרה ככל שלמי הכבשים אבל אם הביאו גדי לא שאין קרבן העז ומינה טעונה אליה:

9 ופסח שעברה שנתו וכן שלמים הבאים מחמת הפסח כגון שאבד והקריב אחר תחתיו או תמורת הפסח הרי הן כשלמים לכל דבר לסמיכה ולנסכין ולתנופת חזה ושוק ולענין אכילה מיהא יש פוסקים שאין נאכלין אלא ליום ולילה כתחילת הקדישן וכן היא שנויה בתו"כ פ' ויקרא וי"מ שלמים הבאים מחמת הפסח חגיגת ארבעה עשר וזו ודאי נאכלת לשני ימים ולילה אלא שמה שעלה ממנה עם הפסח בשלחן אינה נאכלת אלא כדין הפסח כמו שהתבאר אלא שבראשון של זבחים ט' א' ובספרא פ' ויקרא מוכח להדיא כפי' ראשון: